שוכבת לי במיטה עם עצמי
עוד יום בתוך חודש עמוס ארועים
עוד יום שמתהפך משחור ללבן , מרע לטוב , טוב לרע ..כולנו תלויים בדבר הזה שמתחולל לו בנפש . הבת שלי בת 10 החכמה והיפה , עוברת התקפי זעם והתנהגויות מוזרות שמשאירות אותנו בהלם . בין הכייווץ של כל הגוף , למשקל הכבד שזה יוצר על חיי..מתחילה לחלחל בי ההבנה , שיש לנו כאן משהו שהוא יוצא דופן , שזה לא על הדרך אלה כמו שהמורות אומרות והמטפלת - אנחנו מודאגים , והרמנו דגל אדום .

אז אני מסתובבת לי בעולם עם דגל אדום חדש ביד , מאדם אופטימי ושמח הפכתי להיות עצובה ומעכלת . הטלפון שמצלצל בשעות הצהריים מהמסגרת מזכיר לי שאני צריכה להתעורר , ואני מקבלת על עצמי רשימת מטלות חדשה ומלאה כל טוב :
אבחון חדש
כדורים אחרים
טיפול רגשי
טיפול משפחתי
וכל זה עם עיניים ואוזניים פקוחות 24 שעות שומרת על השקט והשגרה בכל הכח , כאילו מחבקת מישהו שרק רוצה להשתחרר מידיי .

לא יודעת לאן זה הולך , יודעת שאני חייבת את התקווה בכיסים , שזה יעבור , שזה אפשרי לטפל בזה , מצד שני השגרה והבהלה מובילים אותי לחרדה שמציפה ושוטפת כל תא בגופי .

את הצעקות שומעים השכנים
אני צריכה לנשום עמוק ולהבטיח לעצמי לצאת מפתח הדלת בראש מורם ועם תקווה בלב .

אמן